10 באפריל • פרשנויות שוק • 5537 צפיות • תגובות כבויות על סין, גולמי ו- GCC
בשנה האחרונה מחירי הנפט עלו במידה ניכרת בתגובה לאביב הערבי והגיעו באפריל האחרון לשיעור של קרוב ל 126 דולר לחבית בשיא המשבר בלוב.
מאז המחירים לא חזרו לרמות המתונות של 2010, אז המחיר הממוצע לשנה היה סביב 80 דולר לחבית. במקום זאת, מחירי הנפט נותרו בסביבות 110 $ לחבית לאורך שנת 2011, רק כדי לעלות ב -15% נוספים בשנת 2012. הנפט בשבוע האחרון החל לרדת, במלאי גבוה יותר וביקוש נמוך יותר, הנפט נסחר היום ברמה של 100.00.
מחירי נפט גבוהים בדרך כלל מועילים ל- GCC (המועצה לשיתוף פעולה במפרץ) באמצעות הגדלת הכנסות, אך כאשר המחירים עולים מהר מדי, או נשארים גבוהים יותר מדי זמן, המוצר היקר הופך פחות אטרקטיבי ויבואני הנפט נוטים להפחית את צריכת הנפט שלהם. במקרים כאלה פחות ביקוש לנפט מתורגם לירידה בצמיחה העולמית.
החשש העיקרי של OPEC הוא מחיר הנפט והתנהגות הצרכנים. מחירים גבוהים יותר מביאים הכנסות גבוהות יותר אך יש רמה בה ביקוש הצרכני מצטמצם. אם המחירים מכריחים שינוי בביקוש הצרכני, השינוי יכול לעבור משינוי פשוט להתנהגות לטווח הארוך המאיים על הצריכה בטווח הארוך.
סין, כמו מדינות רבות אחרות, כבר הכריזה על צמיחה נמוכה יותר לשנת 2012. בהיותה יבואנית חזקה של נפט, הביקוש לסחורה אמור לרדת בתיאוריה. ככזה, כוח הקנייה של סין התחזק בכל הקשור לרכישת נכסים בדולרים אמריקניים, במקרה זה נפט, מה שהופך אותו לזול יותר עבור סין מאשר לאחרים לייבא אותו. כך שמחיר הנפט העולה מתוגמל היטב מכוח הקנייה המחזק של הענק. כתוצאה מכך גדל היקף היבוא של סין שמגיע מחברי GCC של ארגון OPEC (ארגון המדינות המייצאות נפט).
ארבעים אחוז מהנפט העולמי מגיע מ- OPEC, המורכבת מ -12 מדינות בלבד, ושליש מהן חברות ב- GCC. אך יחד, סעודיה, איחוד האמירויות הערביות, כווית וקטאר מהוות כמחצית מכלל ההיצע של אופ"ק - 20 אחוזים מאספקת הנפט העולמית.
ארבע מדינות ה- GCC הגדילו בהתמדה את יצואן לסין, מ -4.6 מיליארד דולר בשנה לשמן של 7.8 מיליארד דולר בנפט בפברואר. זה תואם לעלייה של 68.8 אחוז בכמות היבוא של סין מארבע מדינות GCC בשנה אחת בלבד.
יש לראות בכך סימן מרגיע. מכיוון שהדולר האמריקני עשוי להיחלש בטווח הבינוני עקב גירוי חזק של המדיניות המוניטרית בארה"ב, וככל שמגמת הליבה לפריפריה חוזרת בהדרגה לנורמליות, סין, יחד עם מדינות אחרות באסיה, שמטבעותיה יכולות להיערך, יכולות לשמר את הביקוש. לייצוא GCC.
מחירי הנפט יועילו גם לכלכלות GCC. עד כה השנה, המחירים הושפעו מאוד מההתפתחויות באיראן. עם סנקציות המשפיעות על מאזן התשלומים של איראן, אנו רואים כבר כלכלות גדולות נעות לעבר שווקי נפט אחרים, כולל גם סעודיה וגם כווית. שינוי זה ימצב את סין במצב חזק כאשר איראן תאלץ למכור את הנפט שלה לסין כקונה ראשית וסין תדחוף את המחיר שאיראן תוכל לקבל.
סין תהיה אחת המדינות הבודדות שייבאו את הנפט אך גם תוכל לשלם עבורו, בגלל סנקציות.
GCC צריכה להמשיך ליהנות מהכנסות נפט גבוהות יותר, מה שיכול בהחלט לפצות את הצמיחה המקומית המחוסמת שלה, וכל זעזועים גדולים באזור האירו.
סיןגסgcc
« נפט גולמי וספקולנטים פוגעים בהתאוששות כלכלית סקירת שוק 11 באפריל 2012 »
סין, גולמי ו- GCC
10 באפריל • פרשנויות שוק • 5537 צפיות • תגובות כבויות על סין, גולמי ו- GCC
בשנה האחרונה מחירי הנפט עלו במידה ניכרת בתגובה לאביב הערבי והגיעו באפריל האחרון לשיעור של קרוב ל 126 דולר לחבית בשיא המשבר בלוב.
מאז המחירים לא חזרו לרמות המתונות של 2010, אז המחיר הממוצע לשנה היה סביב 80 דולר לחבית. במקום זאת, מחירי הנפט נותרו בסביבות 110 $ לחבית לאורך שנת 2011, רק כדי לעלות ב -15% נוספים בשנת 2012. הנפט בשבוע האחרון החל לרדת, במלאי גבוה יותר וביקוש נמוך יותר, הנפט נסחר היום ברמה של 100.00.
מחירי נפט גבוהים בדרך כלל מועילים ל- GCC (המועצה לשיתוף פעולה במפרץ) באמצעות הגדלת הכנסות, אך כאשר המחירים עולים מהר מדי, או נשארים גבוהים יותר מדי זמן, המוצר היקר הופך פחות אטרקטיבי ויבואני הנפט נוטים להפחית את צריכת הנפט שלהם. במקרים כאלה פחות ביקוש לנפט מתורגם לירידה בצמיחה העולמית.
החשש העיקרי של OPEC הוא מחיר הנפט והתנהגות הצרכנים. מחירים גבוהים יותר מביאים הכנסות גבוהות יותר אך יש רמה בה ביקוש הצרכני מצטמצם. אם המחירים מכריחים שינוי בביקוש הצרכני, השינוי יכול לעבור משינוי פשוט להתנהגות לטווח הארוך המאיים על הצריכה בטווח הארוך.
סין, כמו מדינות רבות אחרות, כבר הכריזה על צמיחה נמוכה יותר לשנת 2012. בהיותה יבואנית חזקה של נפט, הביקוש לסחורה אמור לרדת בתיאוריה. ככזה, כוח הקנייה של סין התחזק בכל הקשור לרכישת נכסים בדולרים אמריקניים, במקרה זה נפט, מה שהופך אותו לזול יותר עבור סין מאשר לאחרים לייבא אותו. כך שמחיר הנפט העולה מתוגמל היטב מכוח הקנייה המחזק של הענק. כתוצאה מכך גדל היקף היבוא של סין שמגיע מחברי GCC של ארגון OPEC (ארגון המדינות המייצאות נפט).
ארבעים אחוז מהנפט העולמי מגיע מ- OPEC, המורכבת מ -12 מדינות בלבד, ושליש מהן חברות ב- GCC. אך יחד, סעודיה, איחוד האמירויות הערביות, כווית וקטאר מהוות כמחצית מכלל ההיצע של אופ"ק - 20 אחוזים מאספקת הנפט העולמית.
ארבע מדינות ה- GCC הגדילו בהתמדה את יצואן לסין, מ -4.6 מיליארד דולר בשנה לשמן של 7.8 מיליארד דולר בנפט בפברואר. זה תואם לעלייה של 68.8 אחוז בכמות היבוא של סין מארבע מדינות GCC בשנה אחת בלבד.
יש לראות בכך סימן מרגיע. מכיוון שהדולר האמריקני עשוי להיחלש בטווח הבינוני עקב גירוי חזק של המדיניות המוניטרית בארה"ב, וככל שמגמת הליבה לפריפריה חוזרת בהדרגה לנורמליות, סין, יחד עם מדינות אחרות באסיה, שמטבעותיה יכולות להיערך, יכולות לשמר את הביקוש. לייצוא GCC.
מחירי הנפט יועילו גם לכלכלות GCC. עד כה השנה, המחירים הושפעו מאוד מההתפתחויות באיראן. עם סנקציות המשפיעות על מאזן התשלומים של איראן, אנו רואים כבר כלכלות גדולות נעות לעבר שווקי נפט אחרים, כולל גם סעודיה וגם כווית. שינוי זה ימצב את סין במצב חזק כאשר איראן תאלץ למכור את הנפט שלה לסין כקונה ראשית וסין תדחוף את המחיר שאיראן תוכל לקבל.
סין תהיה אחת המדינות הבודדות שייבאו את הנפט אך גם תוכל לשלם עבורו, בגלל סנקציות.
GCC צריכה להמשיך ליהנות מהכנסות נפט גבוהות יותר, מה שיכול בהחלט לפצות את הצמיחה המקומית המחוסמת שלה, וכל זעזועים גדולים באזור האירו.
סיןגסgcc
« נפט גולמי וספקולנטים פוגעים בהתאוששות כלכלית סקירת שוק 11 באפריל 2012 »